הרצון לראות ברור ללא משקפיים או עדשות מגע הפך את ניתוחי הלייזר להסרת משקפיים למסקרנים במיוחד. כיום לאחר כעשרים שנים שבהם מבוצעים ניתוחים מסוג זה, ניתן לומר שהפרוצדורה בטוחה למדי, במיוחד לאור ההתקדמות הטכנולוגית, התייעלות השיטות, ומיומנות המנתחים. אולם, לצד ההצלחות הבלתי מבוטלות חלק מהמטופלים סובלים לאחר ניתוח לייזר מתופעות לוואי ואף מסיבוכים שיכולים להופיע מיד, או מספר חודשים לאחר הניתוח לסרת משקפי ראיה. ברוב המקרים תופעות הלוואי חולפות והמטופל מרוצה מהשינוי בחייו, אולם בחלק מהמקרים תופעות הלוואי נשארות קבועות. סיבוכים בניתוחי לייזר משבשים את אורח החיים התקין של המטופלים וגורמים למפח נפש אמיתי.
אקטזיה הינה אחד הסיבוכים הנדירים והבעיתים, המהווה גורם שכיח לתביעה בגין רשלנות רפואית, אקטזיה מתרחשת לרוב אחרי ניתוח בשיטת "LASIK". מדובר בעיוות שנוצר בקרנית מספר חודשים או שנים לאחר הניתוח. הקרנית מקבלת בליטה חרוטית הגורמת לאסטיגמטיזם לא סדיר, ולשבירה לא תקינה של מסך הדמעות. התוצאה, ראייה מטושטשת שמשקפיים לא תמיד יכולים לשפר ויובש יחסי בעיניים, על כל השלכותיו.
גורמי הסיכון לאקטזיה
מרשם גבוהה – ככל שהמרשם גבוהה, יש צורך לשייף יותר מהקרנית. הקרנית הופכת דקה יותר והסיכון לפתח אקטזיה גובר גם כאשר עובי הקרנית לפני הניתוח גבולי הסיכון גובר. גורמים נוספים ידועים הם, עיוות קודם שהיה בקרנית, קרטוקונוס חבוי וקרטוקונוס במשפחה. תהליך היווצרות האקטזיה דומה בתכונותיו למחלת הקרטוקונוס, ולכן הטיפול באקטזיה זהה לטיפול בקרטוקונוס.
באקטזיה הקרנית מקבלת עיוות בצורת קונוס, משנית להידקקות ובליטה של הקרנית. העיוות גורם לעלייה באסטיגמציה, בצורה לא סדירה (מבולגנת אפשר לומר) עם נטייה להשתנות.
כיום, בעקבות המודעות לגורמי הסיכון לאקטזיה, יותר מנתחים מעדיפים שיטות שיוף חיצוני, ללא חיתוך הקרנית, כתוצאה מכך חלה ירידה במקרי אקטזיה בצורה משמעותית.
הטיפול המומלץ באקטזיה, הוא טיפול בקשרי צילוב של הקרנית (קרוס-לינקינג), מטרתו לחזק את סיבי הקולגן בקרנית. במהלך הטיפול מטפטפים ויטמין 2B (ריבופלבין) לקרנית ומאירים אותה באור אולטרה סגול. הקרינה מפעילה את הויטמין ונוצרים קשרים חזקים בין המולקולות של סיבי הקולגן בקרנית. הטיפול אמנם לא מחזיר את הקרנית למצבה הראשוני התקין, אך הוכח כיעיל לייצוב, האטה ואף עצירה של האקזיה.