מבין החושים השונים בהם ניחן האדם, חוש הראייה הוא הדומיננטי והחשוב ביותר להישרדותו. אנו נולדים וגדלים להסתמך על הראייה שלנו יותר מאשר על כל חוש אחר, ביטוי זה הינו תהליך אבולוציוני של מיליוני שנים במסגרתו התפתחה מערכת הראייה האנושית. העין האנושית – אחד האיברים המורכבים והמרשימים ביותר בגוף. חוויית הראייה היא חוויה מוחית תפיסתית אליה כולנו מתרגלים פחות או יותר מהימים הראשונים לחיינו, בפועל מדובר בתהליך מורכב ומרתק הכולל פעילות ענפה ודינמית של חלקים ואיברים שונים.
תפקידה של העין בתהליך הראייה
העין שלנו מהווה את הנדבך המרכזי בתהליך הראייה, תהליך זה מתחיל בקרנית, ומסתיים במח. תפקידה של העין הוא לקלוט גלי אור שונים במרחב, גלי האור עוברים דרך השכבות השקופות בעין – קרנית, עדשת העין ונוזל העין. מתמקדים על הרשתית, ועוברים תהליך של המרה מגלי אור לאותות חשמליים. עיבוד הראייה מתחיל בשלב בסיסי, ראשוני ברשתית, וממשיך עד לשכבות הגבוהות במח. במהירות עצומה ובאופן הנתפס על ידינו כמיידי ואפילו רגעי, כאמור, בפועל מדובר בתהליך מורכב הבנוי מכמה וכמה שלבים שונים.
בשלב הראשון של תהליך הראייה נקלטים כאמור גלי אור באורכים מסוימים (אור באורכים קצרים או ארוכים יותר מהטווח המדובר אינם נקלטים כלל בעיניים אנושיות), כאשר החלק החיצוני ביותר בעין (מלבד הלובן של העין) הוא הקרנית, אשר תפקידה הוא לאסוף ולשבור את קרני האור, על מנת שיגיעו בצורה הנכונה אל החלקים הפנימיים יותר של העין, דוגמת הרשתית והעדשה. הקשתית היא למעשה טבעת שרירית אשר החור הממוקם במרכזה ידוע לנו בתור ה"אישון", האישון מתרחב ומתכווץ (על ידי כיווץ והרפיית הקשתית) על מנת לווסת את כמות האור הנכנסת אל העין. לאחר שעבר דרך האישון, מגיע האור אל העדשה, המשמשת למיקוד נוסף במידת הצורך (ובמיוחד במבט באובייקטים קרובים יחסית), לבסוף בשלב מגיע האור של הרשתית. חלק זה מכיל סוגים שונים של תאים אשר רגישים לאור (המכונים "פוטורצפטורים" – קולטני אור), ויודעים למעשה כיצד להמיר אור לכדי אותות חשמליים. האותות הללו מועברים בתורם על ידי הסיב האופטי אל המוח, שם מתבצע תהליך הפירוש שלהם לכדי החוויה התפיסתית שאנו מכירים בתור "ראייה".
קליטת גלי אור, המרתם והעברתם אל המוח
בשלב הראשון של תהליך הראייה, גלי האור נקלטים באורכים מסוימים ובזויות שונות מהמרחב אל השכבה החיצונית ביותר בעין – הקרנית. תפקידה לאסוף ולשבור את קרני האור. משם הקרניים ממשיכות אל הקשתית – אשר בנויה כטבעת שרירית, תפקידה לווסת את כמות האור הנכנס אל העין. עודפי האור נספגים במלנין שבקשתית (צבע העיניים שלנו נקבע בהתאם לכמות המלנין). כאשר המטרה העיקרית היא לאפשר לכמה שיותר קרניים מקבילות לעבור הלאה. ולקרניים שמגיעות בזויות שונות. קרניים אשר השבירה שלהן מפוזרת. וגורמת לסנוורים להיספג במלנין. הקרניים שעוברות את הקשתית נכנסות דרך החור האמצעי הוא האישון. ומגיעות אל עדשת העין. העדשה גם היא שכבה שקופה המשמשת מיקוד נוסף במיוחד למטרות קרובות במרחב. משם הקרניים ממשיכות לזגוגית העין, הזגוגית שקופה ומהווה בעיקר חציצה בין החלקים הראשוניים כמו הקרנית ועדשת העין, לבין הרשתית. לבסוף האור מגיע אל הרשתית המכילה סוגים שונים של תאים הרגישים לאור ויודעים כיצד להמיר אור לכדי אותות חשמליים. האותות הללו מועברים דרך עצב הראייה אל המח, שם מתבצע תהליך עיבוד הראייה ופירוש החוויה התפיסתית שאנו מכנים כ"ראייה".